נפאע נ' מגדל , חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני תביעת התובעת לפיצויה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 9.4.11 (להלן: "התאונה").

בעדותה הראשית תארה התובעת את התאונה כדלקמן:

"לקחתי את הילד לבית הספר. עצרתי את הרכב כשהרכב היה בשיפוע, פתחתי את דלת הרכב כשהרכב מונע, ירדתי בשביל להוריד את הילד בעת ששמתי את רגל שמאל והשניה, החלקתי.

אני מדגימה איך נפלתי. פתחתי את הדלת הורדתי את רגל שמאל וכשהורדתי את הרגל השניה, החלקתי. רגל שמאל התעקמה החלקתי וחטפתי מכה".

בהמשך, במהלך חקירתה הנגדית, חזרה התובעת ותארה את התאונה באופן דומה, תוך שציינה כי היה יום גשום. כמו כן הוסיפה כי החליקה לאחר שהורידה את שתי רגליה ושתיהן החליקו, אולם רגל שמאל היא שהתעקמה.

בניגוד לטענת ב"כ התובעת, עדותה של התובעת בפני היתה עקבית ותאורה את אופן ארוע התאונה, הן בחקירה הראית והן בחקירה הנגדית היה זהה ולא מצאתי כי בעדותה, מבחינה "פנימית", היו סתירות מהותיות.

יחד עם זאת צודקת הנתבעת בטענתה שגרסתה של התובעת אינה נתמכת בראיות חיצוניות כלשהן ולפיכך, הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין אשר בעת הסתמכות בית המשפט עליה לצורך הכרעה, על בית המשפט לנמק את החלטתו וליתן טעמים מדוע הוא עושה כן, כהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות.

אינני מסכימה עם טענת הנתבעת כי בכל מקרה בו ביהמ"ש מבקש להסתמך על עדות יחידה של בעל דין, יש צורך בסיוע מראיה חיצונית על מנת שבית המשפט יכריע על פי אותה עדות אולם, מסכימה אני בהחלט, והדבר אף עולה מפסיקה עקבית של בתי המשפט, כי בהעדר ראיה חיצונית תומכת, על בית המשפט להשתכנע ממהימנות העדות במידה כזו, המאפשרת קביעת ממצא על פיה בלבד.

במקרה דנן, לא מצאתי את עדותה של התובעת כמספקת לענין זה שכן, עדות זו על אף שהיתה קוהרנטית בזמן שמיעתה (דהיינו לא נתגלו בה סתירות "פנימיות"), הרי שאינה עולה בקנה אחד עם גרסה שנמסרה מפי התובעת בעת מתן הודעה על התאונה במשטרה (נ/1). בהודעה זו צוין כי התאונה ארעה במועד הנטען אולם, צוין כי זו ארעה ליד ביתה של התובעת בשפרעם, מבלי שצוינה סיבת הנסיעה ברכב. אמנם נכון כי יתכן והאמור בהודעה, אשר נרשמה על ידי שוטר, אינו תואם במדויק את הדברים שמסרה התובעת אולם, משהתובעת חתמה על טופס ההודעה וזה הוגש ללא התנגדות במהלך עדותה, התובעת מוחזקת כמי שהאמור בהודעה תואם את הדברים שמסרה לשוטר ואין כל סיבה הנראית לעין שהשוטר היה רושם מיקום תאונה אחר מזה שנמסר לו על ידי התובעת.

אינני מייחסת משקל כלשהו לשוני בין גירסת התובעת בעדותה לבין האמור בכתב התביעה שכן, שם נרשם כי התאונה ארעה ליד הגן של הנכד (להבדיל מעדותה בפני כי מדובר היה בבית ספר) אך אין לראות בכך סתירה לעדותה של התובעת בפני שכן, זו הסבירה כי היא משתמשת בשפה הערבית באותו מונח לציון גן או בית ספר ומשכך, ניתן להבין את הטעות שנפלה בפני בא כוח התובעת בעת ניסוח כתב התביעה.

אי ההתאמה בין גרסת התובעת בפני לבין תוכן ההודעה במשטרה באשר למקום התאונה, מצטרפת לעובדה כי עדות התובעת באשר למועד הפניה לקבלת טיפול רפואי לאחר התאונה, כלל לא תאמה את העולה מהמסמכים הרפואיים. בעוד שהתובעת טענה כי פנתה לאחר יומיים או שלושה (דבר שהסבירה בכך שבתחילה הכאבים לא היו עזים ורק לאחר שהחמירו פנתה לרופה), הרי שמהתיעוד הרפואי עולה כי פנייתה הראשונה היתה בחלוף ששה ימים, דבר שלא היה לו הסבר בעדות התובעת.

אוסיף ואציין כי תיקים מעין אלו, בהן הנסיבות והקשר של פגיעה גופנית נטענת לשימוש ברכב מנועי מעצם טיבן שנויות במחלוקת, במיוחד מקום בו מדובר בתיק המבוסס על עדות יחידה, ניתנת על ידי בית המשפט משמעות רבה לגרסה הראשונית הנמסרת בעת קבלת טיפול רפואי ולמועד מסירתה והעובדה כי זו נמסרה לראשונה רק בחלוף ששה ימים, בהחלט מעיבה על אפשרות בית המשפט לסמוך על עדות התובעת, על מנת לקשור בין ארוע הנפילה הנטען לבין נזק הגוף.

קושי נוסף בו אני נתקלת בהסתמכות על עדותה היחידה של התובעת הינה זיכרונה ה"סלקטיבי" באשר לגיל הנכד במועד התאונה וכיום או ביחס לשם בית הספר בו למד. אמנם אין מדובר בפרטים המהותיים לענין התאונה עצמה, אולם ניכר היה שהתובעת מהססת לציין את גילו של הנכד, יתכן בשל האפשרות כי נכד זה, היה עד לתאונה ולמרות זאת לא זומן למתן עדות.

לאור כל האמור לעיל אינני מוצאת כי באפשרותי להסתמך על עדותה היחידה של התובעת לצורך קביעה כי פגיעתה אכן ארעה כתוצאה מהתאונה הנטענת ומשכך, דין התביעה להידחות.

אוסיף עוד מעבר לצורך כי באם הייתי קובעת אחרת באשר לעצם ארוע התאונה, הרי שאני סבורה כי מדובר בנסיבות המהוות תאונת דרכים שכן, עפ"י גירסת התובעת טרם הסתיים השימוש ברכב וההחלקה הנטענת, ארעה במהלך ירידה מהרכב ולא לאחר סיום פעולה זו. מאחר וקבעתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את גרסתה באשר לנסיבות התאונה, לא ארחיב בסוגיה זו מעבר לאמור לעיל.

לאור האמור לעיל אני דוחה את תביעת התובעת אך בנסיבות הענין, אינני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת שכן כאמור מדובר בדחיה אך בשל אי עמידה בנטל ההוכחה ולא משום ששוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות אחרות מהנטען.

ניתן היום, כ"חכ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: